על הסתלקות מירושה לפני כניסה להליך פשיטת רגל 

סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל , שכותרתו "ביטול הענקות", קובע, בין היתר , כי:

"(א)  העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן."

"(ב)  העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה."

מכאן, שנתינת מתנה ע"י אדם בטווח של שנתיים לפני שנעשה פשיטת רגל - דינה להתבטל. הנאמן ידרוש הנכס בחזרה,  ויחלק אותו (או את שוויו) בין הנושים של פושט הרגל.

כידוע, לפי חוק הירושה, כאשר אדם הינו יורש מכח החוק ו/או צוואה, הוא זכאי להסתלק מחלקו בירושה, ואז החוק רואה אותו כאילו מעולם לא היה יורש.

השאלה בה דן מאמר זה הינה: מה הדין כאשר אדם שהיה זכאי לירושה - החליט להסתלק מחלקו בירושה, ולאחר מכן נקלע להליך של פשיטת רגל ?

מסקירת הפסיקה הענפה בנושא זה ניתן לתמצת ההלכה המחייבת כדלקמן:-

1. בעת מותו של אדם, קמה לכל אחד מהיורשים זכות חוקית לקבל את חלקו בנכסי המוריש בעת חלוקת העיזבון ובכפוף לכל דין.

2. זכות הירושה הנה, בדרך כלל, בעלת ערך כלכלי (נציין כי במקרים בהם היורש לא מקבל נכסים ו/או זכויות אלא רק חובות, ברור כי זכות הירושה אינה מעניקה לו כל ערך כלכלי).

3. לפיכך, ובהנחה שלזכות הירושה יש ערך כלכלי, ממילא - הויתור עליה , בלא תמורה , תיחשב כהענקת מתנה.ובמצב של פשיטת רגל דינה כהברחת רכוש פסולה - שאחת דינה - להתבטל.

4. "הענקה" לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, כוללת "כל העברה", לרבות העברות בדרך של מתנה, משכון או שיעבוד אחר, ויתור על חוב, ויתור על זכות תביעה עקב פשרה, ואף ויתור על זכות הירושה. הדגש בעניין זה הוא על המשמעות הכלכלית של הפעולה ולא על הגדרתה הפורמאלית.

5.מכאן נובעות המסקנות הפרקטיות הבאות:-

א.חייב שמסתלק מזכות הירושה בעזבון - בתוך השנתיים שקדמו להיכנסו להליך פשיטת רגל - לנאמן יש זכות לבטל את ההסתלקות, לדרוש את חלקו של פושט הרגל בירושה, ולחלקו בין הנושים.

ב. חייב שמסתלק מזכות הירושה בעזבון - לאחר יותר מהשנתיים שקדמו להיכנסו להליך פשיטת רגל, אך פחות מעשר שנים ממועד הכנסו להליך פשיטת רגל - יחול עליו סעיף 96(ב) לפקודה, לפיו - על פושט הרגל להוכיח כי בזמן שהסתלק מחלקו בעזבון , הוא היה "בר פרעון" של כל חובותיו מבלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה. כלומר, שהרכוש/נכסים/זכויות שהיו לאותו יורש, בלי הירושה, באותו מועד בו הסתלק מהירושה - היה בהם די ע"מ לכסות כל חוב שהיה לו באותה עת. ככל שפושט הרגל יוכיח זאת, יקבע בית המשפט שלא הייתה כאן כוונה להבריח רכוש, וההסתלקות תשאר בתוקפה. ככל שפושט הרגל ייכשל בהוכחה , אף אם פעל בתום לב ולא התכוון להבריח רכוש - ההסתלקות תבוטל, והנאמן זכאי לקבל חלקו של פושט הרגל בירושה.